מחלת גרובר (Grover's Disease), הידועה גם בשם דרמטוזיס אקנטוליטית חולפת (Transient Acantholytic Dermatosis), היא מצב עורי שאינו מוכר דיו אך גורם לאי-נוחות משמעותית. היא מתאפיינת בפריחה גרדנית הכוללת פצעונים קטנים ולעיתים שלפוחיות זעירות, המופיעות בעיקר על הגב, החזה ולעיתים הבטן. למרות ששמה כולל את המילה 'חולפת', המחלה עשויה להימשך חודשים ואף שנים.
מי גילה את המחלה?
המחלה תוארה לראשונה בשנת 1970 על ידי הדרמטולוג האמריקאי ראלף גרובר, שזיהה דפוס ייחודי של שינויים היסטולוגיים בעור – תהליך הנקרא אקנטוליזיס, שבו קשרי ההידבקות בין תאי העור (קרטינוציטים) נפרדים זה מזה. פירוד זה גורם לנגעים האופייניים של המחלה.
מי נוטה לפתח מחלת גרובר?
המחלה שכיחה יותר בגברים מעל גיל 40-50, אם כי נשים עשויות לפתח אותה אף הן. גורמי הסיכון הידועים כוללים:
חום וזיעה: חשיפה לחום, פעילות גופנית מאומצת, שהות ממושכת במיטה (כגון אשפוז) ואקלים חם ולח נקשרו להתפרצות המחלה.
קרינת UV: חשיפה לשמש עלולה לעורר את הנגעים אצל חלק מהמטופלים.
תרופות מסוימות: ישנן עדויות לקשר בין מחלת גרובר לתרופות כמו אינטרלוקין-4, ריטוקסימאב ותרופות אחרות.
מחלות עור נלוות: אקזמה ופסוריאזיס עשויות להופיע יחד עם מחלת גרובר.
כיצד מזהים את הנגעים?
הנגעים האופייניים של מחלת גרובר הם פצעונים קטנים (פפולות) ולעיתים שלפוחיות זעירות, בצבע אדמדם-חום, המופיעים בעיקר על הגב העליון, החזה ולעיתים הצוואר. הגרד הנלווה עשוי להיות עז ומטריד, ולהחמיר בחום, בזיעה ובשפשוף. הנגעים אינם מדבקים ואינם קשורים לגורם זיהומי.
כיצד מאבחנים מחלת גרובר?
האבחון נעשה בשילוב של בדיקה קלינית ובדיקה היסטולוגית. רופא העור יבחן את הנגעים ולעיתים יבצע ביופסיה עורית קטנה – לקיחת דגימת עור לבדיקה במיקרוסקופ. הבדיקה ההיסטולוגית מגלה את האקנטוליזיס האופיינית, ומאפשרת להבדיל בין מחלת גרובר למצבים אחרים כמו פמפיגוס, מחלת דרייר (Darier's Disease) ופמפיגואיד בולוזי.
אפשרויות הטיפול
הטיפול במחלת גרובר מותאם לחומרת הנגעים ולמידת הגרד. האפשרויות כוללות:
קורטיקוסטרואידים מקומיים: משחות ממשפחת הסטרואידים מהוות לרוב קו הטיפול הראשון, ומסייעות להפחית דלקת וגרד.
אנטיהיסטמינים: תרופות אלו עוזרות להקל על הגרד, בעיקר בשעות הלילה.
רטינואידים: במקרים עקשניים, רופא העור עשוי לשקול טיפול ברטינואידים דרך הפה (כגון אציטרטין), המסייעים לנרמל את תהליך ההתחלקות של תאי העור.
טטרציקלינים: אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים, כגון דוקסיציקלין, עשויה לסייע בחלק מהמקרים בשל תכונותיה האנטי-דלקתיות.
פוטותרפיה: טיפול בקרינת UVB מצומצמת (Narrowband UVB) נמצא יעיל בחלק מהמקרים.
הימנעות מגורמים מעוררים: הפחתת חשיפה לחום, שמירה על גוף קריר, לבישת בגדים קלים ונושמים ומניעת הזעת יתר יכולים לסייע במניעת התלקחויות.
מהלך המחלה ופרוגנוזה
מחלת גרובר אינה מסכנת חיים ואינה גורמת לסיבוכים פנימיים. אצל חלק מהמטופלים היא חולפת מעצמה תוך מספר חודשים, בעוד שאצל אחרים היא הופכת לכרונית ומחייבת טיפול ממושך. מעקב רפואי קבוע חשוב על מנת להתאים את הטיפול לפי מהלך המחלה.
מהו ההבדל בין מחלת גרובר למחלת דרייר?
שתי המחלות כוללות אקנטוליזיס ונגעים דומים, אך מחלת דרייר (קרטוזיס פוליקולריס) היא מחלה גנטית המופיעה בגיל צעיר יותר ומשפיעה על אזורים נוספים כמו הציפורניים והריריות. מחלת גרובר לעומתה אינה גנטית ומופיעה בעיקר בגיל מבוגר.
האם מחלת גרובר מדבקת?
לא. מחלת גרובר אינה מדבקת ואינה עוברת ממגע עם אדם אחר. מדובר במצב עורי שאינו קשור לגורם זיהומי.
מתי כדאי לפנות לרופא עור?
יש לפנות לרופא עור כאשר מופיעים פצעונים גרדניים חדשים על הגב או החזה שאינם חולפים תוך מספר שבועות, כאשר הגרד פוגע באיכות השינה, או כאשר הנגעים מתרחבים. אבחון מוקדם מאפשר טיפול יעיל ומניעת סיבוכים.
האם ניתן למנוע את מחלת גרובר?
אין דרך מוכחת למנוע את המחלה לחלוטין, אך הימנעות מגורמים מעוררים – כמו חשיפה ממושכת לחום, הזעת יתר ושפשוף העור – עשויה להפחית את תדירות ההתלקחויות.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לאבחון ולטיפול מותאם אישית, פנו לד'ר קרן בן ארי, מומחית לדרמטולוגיה.
ד"ר קרן בן ארי מעוז, מומחית לרפואת עור , עוסקת ברפואת עור קלינית ורפואה אסתטית זה שנים רבות.
סיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה באוניברסיטת סמלוויס, בודאפשט, ומיד לאחר מכן המשיכה להתמחות בבית החולים איכילוב, בתל אביב.
לאחר סיום ההתמחות, נסעה לשהות של שנתיים בניו יורק, במהלכן התמחתה במגוון טיפולים מתקדמים בתחום הרפואה האסתטית – טיפולים אותם היא מציעה ללקוחותיה כאן בישראל.
עם חזרתה מתקופת השהות בניו יורק, פתחה קליניקה פרטית ברמת השרון, בה היא עוסקת ברפואת עור קלינית-טיפול במחלות עור ואבחון נגעים חשודים כולל ביופסיות.